אשכול התערוכות 'מת לחיות' עומד על יצר החיים הפעיל נוכח המוות. כל תערוכה מציגה התמודדות של אמן עם פרץ-חיות המודע אל הסוף. הבזק אור המודע אל זמניותו ואל החושך הסובב, המוחלט.

 

התביעה לחיים ולמימוש נמצאת בשורש הקיום של האדם. היא נושא החוזר ומופיע אצל אמנים המבקשים להעמיק בתכני נפש, קיום וחברה, ולמעשה היא כוח מניע לעצם יצירת האמנות עצמה- מימושו של רעיון באופן יצירתי, משפיע, אסתטי. בכל ילד, בכל אדם,  פעיל 'היצר לחולל דבר', מניסוחו של סיפור, עד קביעת עמדה, עד בניית בית, עד יצירה אמנותית. יש המכנים את הצורך הזה מחויבות ל'השארת חותם'. מכלול התערוכה עומד על היצר עצמו, החי משך כל החיים. 

 

ראשיתה של היצירה האמנותית באמן, מחולל הרעיון. מרגע יצירתה היא מתנתקת ממנו והופכת עצמאית -  מהרגשה ל"מורגשת", וממחשבה ל"נחשבת". תבוא אישה ותאמר :"אני לא הולכת לים". יבוא המשורר ויכתוב את מילותיה על הקיר. מרגע זה הפכו מילותיה התיאוריות ליצירה עצמאית בעלת משמעות סמלית ופואטית.  
ביצירה עצמה מפעמת שליחות למימוש סגולותיה הרוחניות: להשפעה, לריגוש, ליצירת עניין, לזריעתו של רעיון חדש באדם אחר. 

 

בנוכחותו המודעת של הקהל בתערוכה הוא לוקח חלק במימוש חיותה של האמנות ותביעתה הפנימית. 

 

הפרויקט נתמך בידי משרד התרבות וקרן "בשביל האמנות" לתמיכה באמנות בפריפריה